החלטה בתיק ת"א 21334-10-09

הבקשה:

1.         בפני בקשה להתיר לנתבעת להביא ראיות לסתור את החלטת הוועדה הרפואית לעררים של המוסד לבטוח לאומי מיום 11.5.11 (להלן: המל"ל) אשר מחייבת בתביעה שבפניי מכוח סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים, לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן:" החוק").

העובדות הצריכות לבקשה:

2.         התובע  יליד 1966 נפגע, ביום 24.5.09 בתאונת דרכים (להלן: "התאונה").

3.         התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה ובוועדה רפואית מדרג ראשון בפניה עמד התובע, קבעה כי נותרו לו נכויות זמניות וכן נכות צמיתה כדלקמן:

            נכויות זמניות - 50% מיום 2.6.09 - 1.7.09.

                                    30% מיום 2.7.09 - 30.9.09

                                    10% מיום 1.10.09 - 22.2.11

            נכות צמיתה -    0% מיום 23.2.11.

4.         על החלטה זו של הוועדה הרפואית הגיש התובע ערר.

5.         וועדה רפואית לעררים יום 11.5.11 (להלן:" הועדה") בפניה עמד התובע קיבלה את הערר והעמידה את נכותו הצמיתה בגין התאונה על 10%.

6.         הצדדים הגישו תחשיבי נזק וביום 4.7.11 ניתנה על ידי הצעה לסילוק התיק בפשרה.

            ביום 15.9.11 ולאור הודעת הנתבעת כי הפשרה אינה מקובלת עליה, קבעתי סדר הבאת הראיות על ידי הצדדים.

            ביום 12.2.12 נתבקשתי על ידי הצדדים לאפשר להם מיצוי הליכי פשרה.

            ביום 24.2.12 (כ- 10 חודשים לאחר קביעת הועדה וכ - 8 חודשים מיום מתן הצעת הפשרה) הוגשה ע"י הנתבעת בקשה להביא ראיות לסתור, היא הבקשה שבפניי.

טענות הנתבעת

7.         א.         טעתה הוועדה שעה שהעמידה את נכותו הצמיתה של התובע על 10%  נכות, בין

השאר מכיוון שלא דנה בעברו הרפואי של התובע כפי שהוא עולה מהתיעוד הרפואי. כך למשל, לא דנה הועדה בבעיות הגב התחתון שהיו לתובע כבר בהיותו נער, דרך שירותו הצבאי וכלה בשנים האחרונות, לרבות תלונות חוזרות ונשנות מהשנים 2005, 2006.

ב.         מאחר והוועדה לא בחנה את תיקו הרפואי המלא של התובע בכל הקשור למצבו הקודם הרי שבפועל לא קיימה דיון מהותי ולא קיבלה כל החלטה בשאלת הקשר הסיבתי בין הנכות שנקבעה על ידה לבין התאונה הנדונה.